הבלוג של מיכל

איש חכם אמר לי פעם שלעולם לא ניתן לדעת מה יבוא קודם: מחר או המוות. ובפרפרזה על המשפט הזה אני מוסיפה שבכלל לא ברור מי

איש מכיר אישה. הם מתאהבים. מוצאים את נקודות החיבור את נקודות האהבה. עוברים להתגורר יחדיו. מסכימים לחתום על "הסכם ממון" ולאשרו ככזה אצל נוטריון. לימים

היא התקשרה אלי מבוהלת. בעלה לקה בארוע מוחי וזכרונו נפגע לחלוטין עד כדי כך שמונה לו אפוטרופוס. "מה אני אעשה עכשיו עם הדירה שקיבלו בירושה

לפני יומיים הגיעה אל משרדי, סיפרה שעברה להתגורר באחד ממושבי הסביבה לאחר שנולדו תאומיה. לכאורה, מצב שכיח. אז פתחה ואמרה: "נישאנו כשהייתי בת 27 ואחרי

נושא קשה. חמור. אסור. הם הגיעו אלי סוף סוף אחרי שפעמיים קבעו וביטלו. "הורינו נפטרו בהפרש של כמה חודשים זה מזה. אבא הלך ראשון ואימא

הוא התקשר אלי מאוחר בלילה. התנצל על השעה ואמר לי שזו הייתה ההזדמנות היחידה שלו לשוחח איתי כשאשתו הלכה לחוג יוגה. הם שניהם הורים מיועדים.

הוא הגיע אלי מישוב מרוחק. מעט מסורבל, כבד פה. עיניו היו כבויות. הוא הושיט לי את השקית שבה קופל ושוב קופל דף מודפס שכותרתו הייתה

"נו מיידלע, קבלת את האישור? אני יכול לבוא לחתום אצלך מי יחליט עלי?" כך נפתחה שיחתי עם אחד הלקוחות הוותיקים שלי. הוריו הקימו בשעתם את

לאחרונה, הגיעו אל משרדי שני אחים, אביהם התגורר עם בת זוגו מזה 30 שנים, אביהם נפטר וחודשיים לאחר מכן הלכה לבית עולמה, בת זוגו. בצוואתו