הוא הגיע אלי מישוב מרוחק. מעט מסורבל, כבד פה. עיניו היו כבויות. הוא הושיט לי את השקית שבה קופל ושוב קופל דף מודפס שכותרתו הייתה "צוואה בעדים". "עם הנייר הזה, הם האחים שלי לקחו את הדירות של אימא שלי וגנבו

אני שייכת לאסכולה השמרנית הגורסת שלאדם, יהיה מצבו אשר יהיה, הכי טוב בביתו. ואז הגיעה המציאות וטפחה על פני כשלא היה מנוס אלא לאשפז את סבי ז"ל בבית אבות. היינו כולנו צריכים לעבור שינוי תודעתי ולהפנים שגם אם הבית הוא

קוֻּרִים שֶׁל שְׁקָרִים לקוחה יקרה שלי בקשה שאקבל את נכדה לפגישה. "הוא הסתבך במשהו שלא שייך לו. בתי אובדת עצות והוא עצבני ומשגע את כל הבית". הסכמתי. כאילו שיכולתי לסרב. השכל הישר, ההיגיון והפשוט וניסיון החיים הגיע אלי בחור צעיר

לנו זה לא יקרה… כולנו נמות. היום, מחר, מחרתיים, בעוד שנה, בעוד עשור. כולנו גם מכירים את תבנית המחשבה :"לי זה לא יקרה.." ואכן לא כולם חווים את הארועים המפחידים והמודחקים המאוחסנים בתיקיית "לי זה לא יקרה". אממה מה, עדין

השבוע זה קרה פעם נוספת ואז הבנתי שישנו חוסר הבנה אצל חלק מהאנשים לעניין הסכמי ממון, תוקפם והצורך באישורם בבית המשפט. הם הגיעו אלי להתייעץ לעניין עריכת הסכם ממון. היא עשירה מופלגת. הוא מאושר. הוריה לחצו שיחתמו על הסכם ממון

הבוקר כשהייתי בדרכי לבית המשפט, התגלגל בגלגל"צ, השיר הזה.היות והחיווט אצלי בראש מורכב במיוחד, מיד באו ועלו בי שני מקרים קשים שהתחברו לי לסדרה שהשיר הזה משמש לה כפתיח. ביטול הסכם הממון של הבעל המתעלל שכולם מתאהבים בו לירי (אין

לא מזמן הגיעו אלי זוג נחמד, הוא בן 40  וקצת והיא בת כמעט 40, שניהם בעלי מקצועות חופשיים, מעמד בינוני פלוס. ילדים בוגרים, הורים מבוגרים ושיגרה שוחקת. האישה הציגה את נושא פנייתם אלי בבהירות ורהיטות שגרמה לי למבוכה ואולי אף

תארו לכם שהיו ממנים עבורכם אדם שתפקידו היה לקבל עבורכם החלטות היה מחליט עבורכם ונוטל מכם את כל חופש הבחירה. זוהי אפוטרופסות. על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אפוטרופוס חוסה יכול  לשלול מהחסוי כל כושר משפטי ולבטל כל רצון שלו.כחלק

הגברת הקשישה שהכניעה את חברת הביטוח גברת קשישה ומקסימה התאלמנה מבעלה, והחלה סובלת מדיכאון קשה אשר השפיע על תפקודה היומיומי עד כדי הפיכתה לסיעודית. לקשישה המקסימה ולבעלה שנפטר הייתה פוליסת סיעוד עם גמלת סיעוד כפולה לכל אחד מהם ע"ס 10,000

פעמים רבות אנו שומעים בתחום הפונדקאות על ההורים המיועדים, העושים ככל שביכולתם להביא ילד לעולם, תוך השקעת משאבים רגשיים וכלכליים יוצאי דופן. מה שפעמים רבות שוכחים לספר לנו הוא סיפורם יוצא הדופן, ופעמים רבות הראוי לשבח, של הפונדקאיות ובני זוגן.

אף שהסכם ממון עשוי להיות מסמך חשוב וחיוני לביטחון הצדדים, אשר חוק יחסי ממון אינו חל עליהם או שברצונם לקבוע אחרת מהקבוע בחוק יחסי ממון, הרי שלצערנו לעתים הוא עשוי להיחתם ברצון של צד אחד בלבד ולהוביל לפגיעה עתידית חמורה

הסכמי ממון עלולים להיות פצצה מתקתקת בידיים שאינן מיומנות ורגישות, זוגות רבים הסתכסכו לאור ניסוחים נוקשים של הסכמי ממון שלא הותאמו להם ושהם לא הצליחו לעכל. כאשר מדובר בנישואין ראשונים לשני הצדדים, ניסיוננו מלמד כי פעמים רבות ההתרגשות מהאהבה הראשונית

מקרה מצער הגיע אלי, עת אחד האחים שכל חייו קיבל כספים ורכוש מהוריו ומסיבות השמורות להוריו המנוחים, שמו לא  הוזכר כנהנה בצוואה. החליט לעשות שימוש ב'שיטת מצליח', הראויה לכל גנאי, והגיש התנגדות לקיומה של צוואה המנחילה רכוש לאחיו. טענותיו כנגד קיומה

צוואה כוללת בתוכה התייחסות לנכסים אשר היו בידי המצווה עם כתיבתה. היות ורבים כותבים צוואה בגילאי 40 – 65, ובבריאות טובה, לעתים קרובות נכסיהם מתרחבים מאז כתיבת הצוואה האחרונה, מבלי שהתייחסו אליהם בתוכה, סוג של ואקום שמלבה סכסוכים רבים לעניין

מעל ל-100 יורשים, חלקם כבר בניהם של יורשים קודמים שהלכו לעולמם, ניהלו מאבק בנוגע לירושה אשר התגלגלה לה ארבעה דורות, לאור אי הסכמות ואינספור חילוקי דעות אשר לא נמצא להן פתרון כמספר היורשים, כך היו נושאי הסכסוכים, עד שחלוקת העיזבון

השיר היפיפה של יהודה עמיחי (בסיום פוסט זה) מתאר מציאות עגומה ומדכדכת שהינה חלק בלתי נפרד מעולמם של עורכי הדין העוסקים באנשים. העוסקים במשפחות כשהן שמחות ועוד יותר כשהן מדממות ומתפרקות. בחיי ראיתי הרבה פעמים כיצד אהבות נגמרות. יש שהן

בכל פעם מדהים אותי מחדש עד כמה איני חובבת (בלשון המעטה)  צוואות הדדיות, מהסיבה הפשוטה שאין בהן הדדיות. לטעמי,  אין שום דבר הדדי בצוואות הדדיות. הרצון אינו הדדי, הכוונות אינן הדדיות. השיח אינו הדדי. כל אחד מהמצווים בצוואות ההדדיות מקווה