לא מזמן הגיעו אלי זוג נחמד, הוא בן 40 וקצת והיא בת כמעט 40, שניהם בעלי מקצועות חופשיים, מעמד בינוני פלוס. ילדים בוגרים, הורים מבוגרים ושיגרה שוחקת.
האישה הציגה את נושא פנייתם אלי בבהירות ורהיטות שגרמה לי למבוכה ואולי אף למעט קינאה.
הגבר שתק.
הם החליטו לפתוח את נישואיהם. לא סתם לפתוח את נישואיהם אלא לאפשר לבן/ת הזוג לקיים מערכת יחסים מקבילה, משמעותית עם הכרה חברתית ומשפחתית על כל המשתמע מכך. הגברת ציטטה נתונים סטטיסטיים על שעור הגירושין העולה, על החופש לבחור כיצד לחיות, על אריכות החיים שזכינו לה בדורנו. אריכות חיים שבין היתר קובעת שבמהלך ארבעה עד שישה עשורים, כל אחד מאיתנו ששפר /איתרע (מחק את המיותר) מזלו, יחיה רק עם בן/בת זוג אחד/ת. היא תארה זאת כקטסטרופה מוחלטת וכהחמצה מדעת שאין אותה דעת יכולה לסבול.
"יופי" הנהנתי במבוכה "כיצד אני קשורה לסטארט אפ הזה?" שאלתי.
"נורא פשוט" ענה הגבר. "רעייתי הציגה בפנייך את החיים שלנו ואנו מבקשים ממך לעגן בהסכם משפטי את הנושאים הבאים". הוא הקריא מדף ואני רשמתי על דף, שנאמר "כדלקמן":
- לא משנה מה יקרה, אין מצב שאנו נפרק את החבילה בגלל הצטרפותם של בני זוג נוספים למשפחתנו.
- הסדרת הנושא הרכושי בין שנינו באופן שיאיין את זכויותיהם של בני הזוג הנוספים.
- אם יוולד ילד הרי שנבצע בדיקת רקמות. אם בן הזוג הנשוי לאישה שילדה את הילד הוא האב של התינוק הרי שאין בעיה, אם הילד הוא של בן הזוג הנוסף יחלקו הוריו משמורת משותפת.
- עריכת צוואה הדדית: אחד מוריש לשני שמוריש לילדים המשותפים בחלקים שווים.
"באמת, נורא פשוט" אמרתי כאילו לעצמי.
ילדים הם שמחה
צר היה לי לנפץ את האידיליה שתארו בפני. סעיף 28 ה לחוק מידע גנטי לא מאפשר לערוך בדיקת רקמות כשישנו חשש להכרזת ממזרות על היילוד. ההלכה עוצמת עיניה וקובעת "רוב בעילות אחר הבעל" כך היילוד וכל צאצאיו ניצלים מנשיאת קלון המימזור. אמנם ישנן דרכים "להכשיר ממזרים", שאינן פשוטות וכרוכות בממון רב ובמחיר רגשי לא קל. מראש, בהסכם, לא ניתן לעשות זאת, בין היתר לאור העובדה שהסכמה שכזאת נוגדת את תקנת הציבור.
אין מצב שאין מצב
נישואין מתפרקים. אהבות נגמרות, "אנחנו מתכננים ואלוהים צוחק". אנחנו לא בסרט הולוודי, אולי דווקא בטלנובלה טורקית. החיים לא פשוטים. הסכם מהודק ככל שיהיה לא יכול להכריח אף אחד להישאר במסגרת שאין הוא חפץ בה. (למעט סרבני הגט משני המינים – שלאחרונה מרגישים את חוסר סובלנותם וסבלנותם של אנשי הרבנות , בעזרת המחוקק, המגנים בכל דרך אפשרית שיטה בזויה זו של לקיחת שבויים). אז תחיה הכי טוב שאתה יכול אבל תמיד תתכונן להכי רע שיכול להיות. ("שמחכים למשהו טוב שיגיע – תמיד יבוא משהו רע שיפריע")
הסכם ממון רב צדדי
בלתי ניתן לאשר הסכמי ממון רב צדדיים. המצב המשפטי בישראל אינו מאפשר לערוך הסכמי ממון שלא בין בני זוג. בישראל מוכרים הסכמי ממון שנערכים רק בין שני אנשים המקיימים מערכת יחסים.
אמנם הגדרת מיהותם של בני הזוג הקבועה בחוק יחסי ממון התגמשה מאוד וכוללת בין היתר, זוגות שאינם נשואים- ידועים בציבור וזוגות חד מיניים.
על מנת להמחיש את המורכבות ניקח את המודל "הפשוט" הבא, בו יש את הזוג הנשוי – נקרא לו הזוג המקורי, לכל אחד מבני הזוג המקורי יש לפחות בן זוג נוסף. רוצה לומר, שלפנינו כבר 4 אנשים שיש לאמוד את רצונם ולבטאו בהסכם. זאת מבלי שלקחנו בחשבון את בני הזוג של בני הזוג הנוספים… הסכם ממון לא יוכל לצמוח כאן.
הם העלו בפני רעיון לכונן תקנון השולל מבני הזוג הנוספים, יהיו אשר יהיו – גם אם יוחלפו – ומבני זוגם של בני הזוג הנוספים וכן הלאה, זכויות רכושיות כלשהן, למעט מה שהוסכם עליו במהלך החיים המשותפים וניתנה הסכמה מפורשת לאחר אישור עורך דין שהסביר לבן הזוג המקורי משמעות הסכמתו.
רעיון זה אינו חף מבעיות, הראשונה שבהן היא העדר סמכות לבית המשפט לאשר תקנון כזה. הואיל ובמידה ובני זוג נשואים מבקשים להסדיר ביניהם הסדרים רכושיים על ההסדר להיבחן בפני בית המשפט למשפחה והסיכוי שבית המשפט יאשר הסכם שכזה אפסי ולו הוראות חוק יחסי ממון וכן בשל תקנת הציבור (Pablic policy), מונח משפטי המאפשר לבתי המשפט לקבוע כי תוצאה מסויימת של אכיפת הסכם מסויים אינו ראוי. ראו למשל את סע' 30 לחוק החוזים (חלק כללי).
בעיה נוספת הינה הצורך באישרור התקנון בכל פעם שמתחלף בן זוג נוסף. הן לעניין גריעת בן הזג הנוסף הקודם והן לעניין הצטרפות בן הזוג הנוסף הנוכחי, על בני זוגם…
עד 120
עריכת צוואה הדדית בין בני הזוג המקוריים ישימה. יחד עם זאת, יש לתת את הדעת לשני נושאים לפחות:
הראשון: לפני מעט יותר מעשור הוסף לחוק הירושה תיקון 12, הקובע כי מי שערך צוואה הדדית ומעוניין לבטלה, הרי שחלה עליו חובה להודיע לבן זוגו כי ברצונו לבטלה וזאת על מנת שבן הזוג יוכל להערך בהתאם ולשנות את צוואתו. תוספת חקיקתית זו לחוק הירושה יצרה בלבול בקרב משפטנים לעניין דרכי הודעת הביטול ומשמעותה. (למשל מה קורה כשבן הזוג שלו מבקשים להודיע על הביטול חדל להיות כשיר לצוות, יצירת לחצים משפחתיים הגורמים להשפעה בלתי הוגנת על רצון המצווה וכו').
השני: יצירת צוואות הדדיות מקבילות. בין מי מבני הזוג המקוריים לבן זוגו הנוסף. במידה והרכוש המצווה נזכר בשתי הצוואות – קיומה של איזו צוואה תגבר? המאוחרת? עם בת הזוג המקורית כי בעלה לא הודיע לה על כוונתו לבטל את צוואתו ולערוך צוואה הדדית אחרת תחתיה עם האישה הנוספת? ונניח כי בית המשפט יתן צו קיום לצוואה ההדדית שנערכה עם בת הזוג המקורית הרי שבת הזוג הנוספת לא תוכל לתבוע מזונות מן העיזבון ולרוקנו, ראו סעיף 55 לחוק הירושה.
לא פשוט במסגרת אותה הציגו בני הזוג שהגיעו אלי ליעוץ.
אמנם, היו ויהיו תביעות לקבלת חלקים מעזבונות של בני זוג שהיו ביחסים דיסקרטיים עם אדם שנפטר, אך המקרה שלפנינו שונה, כאן הם מצהירים קבל עם ועדה כי יש להם בני זוג נוספים – ידועים בציבור, הזכאים לזכויות מגוונות בחוקים שונים, זאת במידה ואין תנאי של המחוקק שהידועים בציבור אינם נשואים לאחר, על כך ארחיב בפוסט קרוב.
צוואה בעדים – זה הפיתרון היחיד "הפשוט" לכאורה שיכולתי להציע להם. כל אחד יכתוב את צוואתו ויורישה למי שיצוונו ליבו, יוכל לשנותה ולהחליפה כטוב בעיניו.
אחרי שעתיים תמימות בהם הצגתי בפניהם את הקשיים המשפטיים ואת זרעי הפורענות שהם זורעים, שאלו מה הייתי עושה לו הייתי במקומם. "אראה לכם" השבתי תוך שאני מסובבת את מסך המחשב אליהם ומגבירה את הרמקולים.
הקשבתי, איך לא, לשיר הפינקולדה.
יצא לי ולחברי עוה"ד שם טוב של "שונאי סיכון" ו"משביתי שמחות" למה לקלקל?
מיכל
