הסכמים מאושרים

השבוע זה קרה פעם נוספת ואז הבנתי שישנו חוסר הבנה אצל חלק מהאנשים לעניין הסכמי ממון, תוקפם והצורך באישורם בבית המשפט.

הם הגיעו אלי להתייעץ לעניין עריכת הסכם ממון. היא עשירה מופלגת. הוא מאושר. הוריה לחצו שיחתמו על הסכם ממון כאבן בוחן לכנות אהבתו וכן כרשת בטחון במידה ויחסיהם יתרסקו. הם צעירים, יפים ותמימים, מאוד מאוהבים. בכל הפגישות אצלי אחזו ידיים ונצמדו. הם רוצים לעבור ולגור יחדיו באחת מדירותיה. נישואין לא על הכוונת לעת עתה. "כשיבשילו התנאים לכך" אמרו.

חוק יחסי ממון

המחוקק הבחין בין זוגות נשואים לזוגות ידועים בציבור בכל הקשור להסדרים הרכושיים ביניהם וקבע כי על זוגות נשואים או כאלה העומדים להינשא יחול חוק יחסי ממון בין בני זוג, המבוסס על שלושה אדנים מרכזיים:

הראשון: כל נכסי בני הזוג הכוללים "זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופת תגמולים וחסכונות" (ס' 5(ג) לחוק), יאוזנו ויחולקו בין בני הזוג באופן שווה.

השני: החוק מחריג מהסדר איזון המשאבים, נכסים שהוקנו למי מבני הזוג לפני נישואיו או שקיבל במתנה או בירושה במהלך הנישואין. כך מוחרגים מהסדר איזון המשאבים גם גמלאות מהמוסד לבטוח לאומי או חברות בטוח, שקיבל מי מבני הזוג בשל נזקי גוף או מוות. 

השלישי: החוק קבע כי המועד שבו יאוזנו הנכסים ויחולקו באופן שווה בין בני הזוג (לאחר ניכוי חובותיהם והתחייבויותיהם), למעט אותם נכסים שהוחרגו בו, יהיה מועד התרת הנישואין – בעת הגרושין או חלילה פקיעתם מחמת מות אחד מבני הזוג.

זוג שההסדרים הקבועים בחוק אינם מקובלים עליו, יכול לערוך הסכם ממון התפור למידותיו ולרצונותיו, ולאשרו בבית המשפט לעינייני משפחה.

היה והסכם הממון לא אושר בבית המשפט לענייני משפחה, כקבוע בסעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, הרי שבני הזוג אינם אוחזים בהסכם ממון על פי החוק, אלא ברשותם הסכם חוזי רגיל שחלים עליו ההוראות מדיני החוזים.

ידועים בציבור

מכל הנאמר, משמע שחוק יחסי ממון בין בני זוג אינו חל על מי שאינו נשוי. זוגות ידועים בציבור חוסים תחת "הלכת השיתוף" שהינה יצירת הפסיקה, אלו הלכות שהתגבשו במהלך השנים באמצעות פסקי דין, כשבסיסן קובע שכל עוד לא נקבע אחרת בין בני הזוג, הרי שכל רכושם משותף. כאמור, עם השנים חלו שינויים בהלכת השיתוף בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

לכן, בני זוג ידועים בציבור המבקשים לקבוע את ההסדרים הרכושיים המתאימים להם, אינם מחוייבים לאשר את ההסכם בבית משפט. סמכותו של בית המשפט לאשר הסכמים בין היתר גם בין ידועים בציבור קבועה בסעיף 3(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה.

אז למה כן? למה מומלץ מאוד לאשר הסכמים בבית המשפט?

התשובה פשוטה: הסכם שזכה לאישור בית משפט כפסק דין, קשה הרבה יותר לבטל, לעומת הסכם רגיל – אני קוראת לו "הסכם יתום".

בחוק החוזים (חלק כללי) קבועות עילות לפגמים בכריתת חוזה, למשל: כפיה, עושק, ניצול, הטעיה. אלו טענות שכיחות העולות בכל פעם מחדש בוורסיות משתנות ב"הסכמים יתומים", כאלו שלא אושרו בבית משפט. פעם זה איומים, פעם חוסר הבנה, פעם זה פחד מנטישה וכו', כיד הדימיון הטובה עליכם. לא חסרים רעיונות שחלקם מגובים בראיות, שאכן בהסכם שנכרת נפלו פגמים ו/או החתימה על ההסכם נכפתה על מי מהצדדים.

בבואנו לאשר הסכם בבית המשפט, השופט היושב בדין בוחן את סבירות ההסכם, מתעכב עם כל אחד מבני הזוג על סעיפים שונים בהסכם, מבקש להבין מדוע סעיף מסויים נוסח כפי שנוסח והאם הצדדים התכוונו לפרשנות שהציגו לגבי אותו סעיף. לעיתים מבקש השופט לדעת מהן הסיבות שהובילו לגיבוש ההסכם, מי יזם אותו.  במהלך הדיון נערך פרוטוקול המשקף את הליך האישור. בית המשפט אינו חותמת גומי.

רק לאחר שבית המשפט משוכנע שההסכם נחתם בהסכמה חופשית, לאחר שכל אחד מבני הזוג הבין את משמעות כל סעיף וסעיף ותוצאותיו לעתיד לבוא, הוא מאשר את ההסכם ונותן לו תוקף של פסק דין.

הסכמים צריך לקיים. ובכל זאת..

רובנו (לא כולם), חותמים על הסכמים במטרה לקיימם.

יש לזכור שהסכם שלא אושר על ידי בית המשפט הינו הסכם רגיל, שדיני החוזים חלים עליו. חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) קובע את המנגנון בו ניתן לבטל חוזה ואת מנגנוני הפיצוי וההשבה אם בכלל.

נטלי ההוכחה לקיומן של עילות הביטול אינן מסובכות להוכחה, לעומת הוכחת עילות הביטול של הסכם שאושר כפסק דין על ידי בית המשפט.

כשמשפט ומשפחה נפגשים, לרוב בבתי המשפט, הרגשות  עזים וחריפים, עמדות הצדדים מקצינות. אז קשה מאוד לגבש הסכמות בלי הכאבות. לכן תמיד מומלץ לערוך הסכם ממון ולאשרו בבית המשפט, שעוד אוהבים, כשרואים עתיד משותף, כשמוכנים לגשר על הפערים ולהתחשב אחד ברצונות האחר.

אל תחששו, לכו ואשרו את ההסכם בבית המשפט

כבר קרה לא אחת שאחד מבני הזוג, לרוב זה שאינו "משתגע" על הסכם הממון וסיבותיו עימו, מתמהמה ודוחה עד אין קץ את ההגעה לבית המשפט לצורך אישורו. ההסכם נשכח באחת המגרות ובן הזוג האחר בטוח שנכסיו מוגנים, כי באמתחתו הסכם שמוכתר "הסכם ממון" שלעיתים נחתם בפני עורך דין. 

אז לא, זה לא מספיק. קחו אחריות גשו לבית המשפט (לא חייבים עורך דין) וקבעו מועד דיון לאישור ההסכם. ודי לחכימא ברמיזא.

פוסט זה, אינו יעוץ משפטי. 
כל מי שחושש, מתלבט, מבקש להתייעץ, מוזמן ליצור עימי קשר כאן.

שלכם,
מיכל