היום זה היום

לנו זה לא יקרה…

כולנו נמות. היום, מחר, מחרתיים, בעוד שנה, בעוד עשור. כולנו גם מכירים את תבנית המחשבה :"לי זה לא יקרה.." ואכן לא כולם חווים את הארועים המפחידים והמודחקים המאוחסנים בתיקיית "לי זה לא יקרה". אממה מה, עדין לא המציאו את הקסם שיעניק למעוניינים בכך חיי נצח. עובדים על זה.

היום זה היום זה היום!

למה אני כותבת עכשו על חוויה מדכאה כזו  לקראת השנה החדשה? מפני שהיום הגיע אלי, שוב, הלקוח הכי קשיש שלי. כמעט עשור הוא בא והולך בתדירות ממוצעת של אחת לחודש עם הצהרה שהנה היום זה היום. היום הוא יחתום על צוואתו.

כפי שאתם מבינים ,הארוע המרגש הזה לא קרה גם היום. תחת זאת, הוא ישב אצלי והסביר באדיבות ובנועם כי "החיפזון מהשטן" "מי יודע מה ילד יום" ועוד כהנא וכהנא נימוקים ותרוצים למה לא היום, למה מחר.

אני בתמימותי הייתי בטוחה שסוף סוף היום זה היום והוא יואיל ויחתום על צוואתו מאחר  והביא אישור רפואי שהוא כשיר לצוות. מיותר לספר כי הוא התמרמר אנושות כשביקשתי ממנו לדאוג לאישור הזה. "לפני כן לא בקשת שאביא לך פתק מהרופא שאני לא קוקו" "נכון" השבתי לו. "זה חלק מהלוקסוס שבא עם הגיל. לקבל פתק מהרופא שאנחנו לא קוקואים".

מרבים לצטט חכם סיני או הודי או יהודי שאמר פעם: "חייה את היום כאילו הוא היום הראשון של שארית חייך.." אני לא סבורה שצריך בשל כך לחיות כאילו חרב דמוקלס מונפת מעל הראש אך בהחלט חשוב למי שמעוניין שרכושו יחולק שלא על פי חוק הירושה, דבר העלול לייצר בעיות רבות אחרות, שיתכבד ויערוך צוואה ובה יקבע כיצד יחולק רכושו לאחר מותו.

אנחנו מתכננים ואלוהים צוחק

זה הוביל אותי לחשוב על זוג לא מבוגר שפצחו בפרק ב' וערכו אצלי הסכם ממון. למרות שהסברתי להם היטב ואף נרשם בהסכם הממון שידוע לצדדים שהסכם הממון לא יחול אם חלילה מי מהם ילך לבית עולמו והמלצתי להם לערוך צוואה והסברתי להם את המשמעויות של אי עשייתה, הם החליטו לערוך צוואה לאחר שישובו מחופשתם בארה"ב.  האיש לא חזר מהחופשה זו בחיים. "זה" קרה לו!  עוד לפני שתמה השבעה החל קרב ירושה עצוב ומכוער. דבר שהיה נחסך לו היו הדברים רשומים ומוסדרים.

אחרי המבול

יש לי גם לקוחות שארועי העולם הזה, לאחר שיצטרפו לאבותיהם בעולם הבא, אינו מעניין אותם. לרוב אלה אנשים שקשה להם לקבל החלטות. שבורחים מהתמודדות. שהמוטו שלהם הוא "אחרי המבול". זה באמת נוח אבל עלול להיות הרסני לבני המשפחה שלהם.

חשוב להבין שמעבר לכיבוד רצון המנוח באשר למה שיעשה ברכושו, מוטל עליו בחייו לדאוג לכך שחייהם של ילדיו וקרוביו לא יהפכו לגיהנום עם הסתלקותו מהעולם. לצערי, הרבה אנשים לא חושבים על ההשלכות ההרסניות של צוואותיהם.

הצוואה אינה רק מסמך חלוקת רכוש טכנית. הצוואה הינה מסמך סנטימנטלי, קולו האחרון של המצווה המבקש להסדיר את חלוקת רכושו ולעיתים אף להנחיל לילדיו ונכדיו ערכים נוספים אחרים, לא פחות חשובים מרכושו, בבחינת מכתב פרידה.

בצוואה עטוף המפתח שיפתח בפני ילדי וקרובי המצווה את שערי גן העדן או את שערי הגיהנום.

פעם טעיתי לחשוב ביני לביני, שלא כולם צריכים לרשום צוואה. סברתי  שבני זוג החיים חיי נישואין סבירים ולהם ילדים, לא צריכים לערוך צוואה. כי אז במקרה פטירת מי מהם הרכוש יונחל על פי הוראות חוק הירושה.

הבנתי שטעיתי כשאישה שירשה מחצית מחלקו של בעלה שנפטר, נדרשה לפנות את דירתה על ידי בנה בהליך של פרוק שיתוף.

אחר כך הגיע התיק הבא, בו הרעיה והאם הסתלקה לבית עולמה ראשונה,  מחצית מרכושה עברה לבעלה על פי חוק הירושה. ילדיה התחלקו שווה בשווה במחצית האחרת. (זאת אומרת שלאלמן הטרי היה 75% מסך כל הרכוש שצבר עם אשתו ז"ל). לכאורה טוב ויפה. עד שלתמונה נכנסה גברת פרק ב', שדאגה לחבק את האלמן ואת רכושו. בכך כמעט איינה, הלכה למעשה את כוונת בני הזוג בתא המשפחתי המקורי – העברת כל הרכוש המשפחתי לילדים בחלקים שווים. "גברת פרק ב'" טרפה את כוונת בני הזוג של המשפחה הגרעינית והותירה, במקרה הטוב, את הילדים להתחלק ביניהם רק ברבע מהרכוש שצברו הוריהם, שהוא רק מחצית מרכושה של אימם. עצוב.

סוף מעשה במחשבה רבה תחילה

בטרם חותמים על צוואה יש להקפיד שבעתיים על כל תג ותו בה ולצפות כיצד עשויה הצוואה להטיב עם ילדנו ולא חלילה לסכסך ביניהם.

לכן, מומלץ בחום לערוך צוואה. אך גם כאן סוף מעשה במחשבה תחילה. המחשבה צריכה להיות מעמיקה, המשלבת את בחינת תוצאות חלוקת הרכוש והשפעתו על יחסיהם של היורשים בינם לבין עצמם, לרוב הילדים / אחים. צריך לשרטט מספר חלופות לחלוקת הרכוש וללכת על החלופה שתשקף באופן המיטיבי את רצון המצווה בשילוב חלוקת רכוש שתשמר ולא תפגע ביחסי האחים.
חשוב לנמק. בכמה מילים למה החלטתם כך ולא אחרת. אין דבר נורא יותר מלהותיר אצל היקרים לנו ביותר שאלות ללא מענה. נכון, יהיו כאלה שיאמרו לכם שפרוט יתר עלול להגביר את הסיכוי להתנגדות לצוואה ולו בשל העובדה שנניח והנימוק אינו נכון או אינו מדוייק ושהמצווה (אתה או את) טעיתם לחשוב ולכן התוצאה שהגעתם אליה שגויה ויש לבטל את הסעיף או הצוואה.
לכן, סוף מעשה במחשבה ובדיקת הנתונים העשויים להשפיע על המעשה, תחילה.

ודבר אחרון, היום זה היום. לא מחר.

פוסט זה אינו מהווה יעוץ משפטי. לקבלת יעוץ משפטי יש ליצור קשר כאן.