לפני יומיים הגיעה אל משרדי, סיפרה שעברה להתגורר באחד ממושבי הסביבה לאחר שנולדו תאומיה.
לכאורה, מצב שכיח.
אז פתחה ואמרה: "נישאנו כשהייתי בת 27 ואחרי פחות משנה הוא קם ונעלם. אני עגונה כבר שמונה שנים, אף אחד לא מצליח להביא אותו לתת לי גט ועכשיו בכלל הוא ירד למחתרת. נעלם. אני לא חושבת שהוא בארץ" היא לקחה נשימה, הסתכלה לאחור כאילו מישהו עוקב אחריה והחלה מדברת במהירות, "ולפני שנתיים הכרתי את שלומי והתאהבנו ונכנסתי להריון ונולדו התאומים" ואז הוסיפה, "הלכנו למשרד הפנים, לרשום אותם בתעודת הזהות שלי ושל אבא שלהם. והפקידה סרבה לרשום אותם אצל אבא שלהם וגרשה אותנו משם"
שעון פוריות האישה מתקתק לא נעצר לרגע אין בו רחמים והוא לא מתחשב בנסיבות קשות. היא לא העגונה הראשונה שמביאה לעולם ילדים מגבר אחר שאינו בעלה. הצרה, ילדים אלה נחשבים בדת היהודית כממזרים ומוטבעת בהם אות קלון למשך עשרת הדורות הבאים.
ילדים אלה וצאצאיהם אינם רשאים על פי ההלכה, לבוא בקהל ישראל, אביהם הביולוגי לא יכול להירשם ככזה בתעודת הזהות שלהם והם לא יכולים להיות רשומים בשלו.
נגרמים עיוותים קשים בחייהם השוטפים שכן לאביהם מולידם אין כל מעמד משפטי אל מול הרשויות והמוסדות השונים. למשל, רישום הקטינים לבתי ספר, לקיחתם למוסדות רפואיים ובכלל זה ביקורי רופא ובתי חולים.
סוגייה נוספת שיש לתת עליה את הדעת, היא נושא הירושה על פי דין, שכן אותם ילדים אינם יכולים לרשת את אביהם למעט במקרים שערך לטובתם צוואה שגם עליה ניתן לערער.
מצבם קשה ואות הקלון שמלווה אותם כצל אינם דבר של מה בכך.
